מחשבה שרקמה עור וגידים

הדרך שלי לרקום את הזיכרון

במאי 2024 נכחתי במשחק גמר גביע המדינה בכדורסל. את המנון "התקווה" ביצעו אחייניותיהם של יוסי ואלי שערבי, שנחטפו מכפר עזה.  הכאב חדר עמוק לליבי, ותחושת חוסר האונים גרמה לי להרהר בזיכרון הלאומי שלנו

הבנתי שהזיכרון המשותף שלנו אינו מוגבל ליום הזיכרון בלבד – הוא חי בתוכנו בכל יום ויום
ההבנה הזו עוררה בי צורך עמוק ליצור משהו שישא את הזיכרון הלאומי בצורה יומיומית ומשמעותית

אני מעצב, יוצר ואמן, שפועל על קו התפר שבין אמנות לעיצוב. אני מאמין בכוחם של יצירה וחומרים להעביר מסרים רגשיים עמוקים

לקראת יום הזיכרון פניתי לדידי כפיר, חברה קרובה מעצבת ומאיירת מוכשרת
יחד יצאנו לדרך במטרה ליצור גרסה חדשה למדבקת "דם המכבים" המסורתית שמחולקת ביום הזיכרון 
המדבקה, שכמעט תמיד נפלה בסוף היום, זמנית, הפכה לפרח רקום בעדינות וקבוע על חולצה לבנה

לפרח "דם המכבים" הוספנו את פרח הכלנית האדומה, ויחד יצרנו סמל של זיכרון יומיומי – כזה שנשאר קרוב ללב

בתחילת הפרויקט ייצרתי רק 100 חולצות. הביקוש גדל במהרה, ומשפחות שכולות ונפגעי טרור קיבלו חולצות כאות הוקרה
מתוך ההבנה שיש צורך רגשי רחב יותר, החלטתי לצאת בקמפיין מימון המונים תחת הרעיון המרכזי

על כל חולצה שנרכשת, חולצה נוספת נתרמת למשפחה שכולה או נפגעת טרור 
כך אנו יוצרים סולידריות ומשמעות משותפת – זיכרון מחבר שמאחד את כולנו

הפרויקט אינו למטרות רווח, וכל מטרתו היא להנציח את זיכרון הנופלים ולחזק את המשפחות השכולות

אני אוהד בנית בן 46, נשוי ואב לשלושה ילדים. במקור ירושלמי, וכיום תושב תל אביב

תקוותי היא ליצור חיבור עמוק בין האבל לזיכרון, בין הכאב לתקווה
כהלום קרב מפלחה"ן גבעתי, אני נושא בליבי את האמונה ש-עוד לא אבדה תקוותנו

ביחד, נרקום את הזיכרון ונשא אותו קרוב ללב
נמשיך לזכור, לחבק ולפרוח מחדש, בדיוק כמו הכלניות האדומות

 ❤️ .שלכם, אוהד

הפרויקט אינו למטרות רווח